The Unorthodoxy of Chasam Sofer

R. Moshe Sofer, better known as Chasam Sofer (1762-1839) is considered to have launched Orthodox Judaism. In response to the Reform movement, which sought to undermine the importance of various halachos and minhagim, Chasam Sofer adopted the approach of building up their status in order to render them inviolable. It therefore comes as a surprise to find him adopting a somewhat unorthodox approach to the question of rabbinic fallibility regarding the Sanhedrin.

Let us begin with a passuk which is a foundation for rabbinic authority:

"According to the law that they direct you and the judgment that they will say to you, you shall do; you should not deviate right or left from the verdict that they instruct you." (Devarim 17:11)

This verse is taken to specifically refer to the zaken mamre, the sage who must conform to the ruling of the rabbinical court even if he disputes them. There is an intriguing halachic Midrash on this verse, often quoted by advocates of Daas Torah (despite the fact that it is referring to court decisions), which states as follows:

"Even if it appears to you that they are telling you that right is left and left is right, you must listen to them." (Sifre)

Now, there is a contradictory statement in the Jerusalem Talmud, which states that one must not follow them if they say that right is left and left is right. There is extensive discussion regarding whether this can be reconciled with the Midrash, with most taking the view that the two are referring to different circumstances. In any case, there is clearly a traditional idea that, given certain circumstances, the zaken mamre must conform to the Sanhedrin even if they appear to be mistaken. One might presume that this is because even if they appear to be mistaken, they are actually always correct, due to their being the majority of Sages, or due to their receiving divine assistance. That is usually the approach of Orthodox apologists. But Chasam Sofer says otherwise.

Chasam Sofer raises, and then rejects, the idea that the Sanhedrin receive divine assistance to ensure that they are never mistaken - despite the fact that this was proposed by no less a figure than Ramban. His reason for rejecting it is that, as seen in the Talmudic story of the Achnai oven, no form of divine intervention is permitted in the halachic process — “[The Torah] is not in Heaven.” The Sanhedrin are human beings, and they are thus, by definition, fallible. Chasam Sofer concludes that one is obligated to accept that the Sanhedrin can make mistakes. He further points out that the zaken mamre may be wiser than all the rest of the Sanhedrin, and may even have the majority of non-Sanhedrin scholars on his side. Nevertheless, he is obligated to adhere to the ruling of the Sanhedrin, due to the importance of having a system of authority. Chasam Sofer gives the powerful example of a lone judge on the Sanhedrin who is of the view that a certain food is not kosher, and is actually correct — yet if the rest of the Sanhedrin rules that it is kosher, and he refrains from eating it, then he is deserving of the death penalty! The ruling of the majority must be followed due to the importance of upholding the system of authority and preventing anarchy - not because they are necessarily correct.

Here is the relevant section, from שו"ת חתם סופר חלק ה - השמטות סימן קצא

ועוד דמסיים שם אפי' יאמר לך על ימין שהוא שמאל וכו' ומכ"ש שאומר לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל, דבר זה אין לו שחר, מאי כ"ש הוא זה, הרי הממרא יטעון ימינו ימין צדק וימינם שקר, ומי יברר שיהי' זה כ"ש, וצע"ג לכאורה. אבל הפי' הברור הוא כך, דהנה זקן ממרא וחבריו המה גדולי עולם המחלוקי' עם ב"ד, ואף על גב שהמה גדולי ישראל היושבי' לפני ה' בביתו אין מזה הכרח שיהי' סברתם אמת, ואפשר הבנת הזקן בקרא יותר אמיתי, ולא המקום מכבד וכו', ואפי' יהי' הם רוב טבא חדא פלפלא חריפתא ממלא צני קרי, ועוד אפשר יהי' הזקן וכת דילי' אלפי' ורבבות, והסנהדרי' בכלל אינם אלא ע"א. אלא הקדוש ברוך הוא גזר ואמר שעל פי הבנתם בקרא יוחתך הדין וההלכה, יען כי השורש לא בשמים היא, ואין משגיחי' בבת קול, ואם יבוא נביא ויאמר כך נאמרה הלכה זו בשמים אין משגיחי', ועוד שחייב מיתה כנבי' שקר, שאין הקדוש ברוך הוא אומר כן לנביא, ואפי' ליב"נ לא אמר ההלכות ששכח עד שהחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, והנה מי יודע שכיון עתניאל בן קנז האמת בפלפולו, ודיעות אנשי' משתני' בהבנת הקרא הנכתב ובסברות ק"ו וכדומה. אלא שהקב"ה נתן התורה עפ"י הבנתם כדי שלא ירבה מחלוקות בישראל, דא"כ אין לדבר סוף. וע"כ ויתר הקדוש ברוך הוא, שאם ח"ו יארע מקרה מקרה לא טהור שקמי שמי' גלי' שחלב שעל הדקין חייב כרת, והסנהדרי' שבאותו הדור לפי קוצר שכלם אינם מבינים האמת, ואחר שעיינו היטב לשם שמים ודנו זה נגד זה נכשלו הרוב, ואמרו על האסור מותר, ויתר הקדוש ברוך הוא, וכל ישראל ישמעו ויראו ויאכלו אותו החלב ואין להם עון אשר חטאו בזה, כיון שב"ד הגדול טעו בזה הקדוש ברוך הוא ויתר בזה. ולא עוד אלא הזקן ממרא בעצמו, אם מחמיר על עצמו ואינו אוכל מטעם שחושש לדבריו הראשונים, אעפ"י שקמי שמי' גלי' שהדין עמו, וכן כ' להדי' רמב"ם ריש פ"ד מממרים שאפי' הם מקילי' והוא מחמיר חייב מיתה, ואולי אעפ"י שחייב מיתה אין ממיתן על החומרא דהוה שב ואל תעשה, מ"מ חייב מיתה. וזהו תיקון גדול שלא ירבה מחלוקות בישראל. נמצא אין להזקן הזה לדאוג כלל איך אוכל החלב הזה ואיך אעשה מלאכה זו בשבת, אל תדאג, כי אפי' לו יהי' שאומרי' לך על ימין דגלי קמי' שמי' שהוא שמאל לפי טעות הבנתם, הרי הוא ימין, כי הקדוש ברוך הוא ויתר. ושוב אומר סברא אחרת, מאחר שהנחנו כנ"ל, ממילא יש לנו להאמין שבודאי אומרי' על ימין ימין באמת ולא טעו, אלא כיוונו כוונת נותן התורה ית"ש, כיון שהקב"ה נתן התורה על דעתם והבנתם של אלו, ושני הכתות כוונתם לשם שמים לכוון האמת, וכשיטעו אלו הרי כל ישראל מוטעי' באונס', חזקה על הקדוש ברוך הוא שרגלי חסידיו ישמור ולא תצא כזאת מלפניו להטעות כל ישראל כשהם חפצים לעשות רצונו. והיינו דמסיים מכ"ש שאומרי' על ימין ימין פי' שהרי אפי' כשבאמת טעו, מ"מ כיונו האמת לדעתם, והקב"ה מסכים לטעותם, ומכ"ש שיש לנו להבין שלא טעו. ומיהו בטעם זה האחרון, לא סגי לומר חזקה על היושבי' לפני ה' שלא יטעו כי הקדוש ברוך הוא לא יניחום לטעות, זה אינו, כיון דלפי טבע האנושי יכולים לטעות, ורק מצד קדשת המקום נבוא על הזקן ממרא, דהוא בכלל לא בשמים, אפי' בת קול ואפי' נביא לא יכול להכריע. ע"כ עיקור הסמיכה הוא על סברא ראשונה, שאפי' טעו ח"ו, ויתר הקדוש ברוך הוא טעותם, וממילא לא נחשד את הקדוש ברוך הוא ית"ש שהניחום בטעותם להכשיל כל ישראל. זה פי' הברור בספרי. והמעיין בנימוקי רמב"ן על החומש יבין לאישורו כי לזה נתכוון גם הוא, אבל לומר ח"ו שיהיה להם רשות לשנות דבר קטן אלו דברי צדוקים ומיאוני' הראשונים: