Friday, August 21, 2009

Rambam on Machlokes

Rewriting Jewish Intellectual History: A Review of Sefer Chaim Be’Emunasom
Part 4: Rambam on the Definition of Torah from Sinai

Chapter 10 of Chaim B’Emunasam is dedicated to showing that “every dispute, question and opinion in Shas was given at Sinai.” According to R. Schmeltzer, one is obligated to accept that when there is a dispute or question in the Gemara, every position was received by Moshe Rabbeinu at Har Sinai. I was utterly bewildered to see R. Schmeltzer citing Rambam’s introduction to his Commentary to the Mishnah in support of this claim, since only a few days earlier I had been listening to a shiur about how Rambam held precisely the opposite view and how he was challenged by others for this very reason. This is made explicit in the Mishneh Torah:
דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם, וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו
יד החזקה - הלכות ממרים פרק א הלכה ג

Rambam’s view was that only undisputed matters in the Gemara can be said to have been received from Sinai; anything about which there is dispute is ipso facto not received from Sinai. How on earth could R. Schmeltzer be citing Rambam in support of the view that both sides of a disputed matter are from Sinai?
Upon comparing R. Schmeltzer’s citation from Rambam with the original, I realized how this had happened. R. Schmeltzer had omitted certain parts from Rambam’s discussion, in some cases not even including an ellipsis or “et cetera” to indicate where he had done so! Here is the paragraph as cited by R. Schmeltzer; the highlights are his:
חלק השלישי, הדינין שהוציאו על דרכי הסברא ונפלה בם מחלוקת והעיון בדבר כו' ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרים על טעם הסברא שהוא גורם המחלוקת בין החולקים כו' כו' אבל מי שיחשוב שהדינין שנחלקין בהם כמו כן מקובלים מפי משה, וחושבים שנפלה המחלוקת כדרך טעות ההלכות, או השכחה, או מפני שאחד מהם קבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו, או שכח, או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע, ויביא ראיה על זה מה שנאמר (סנהדרין דף פח ע"ב), משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשר כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, זה הדבר מגונה מאד והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצות, וכל זה שוא ובטל. ומה שהביאו להאמין באמונה הזאת הנפסדת, הוא מיעוט הסתכלותו בדברי החכמים הנמצאים בתלמוד כו' אבל מה שאמרו, משרבו כו' והעיקרים כמו כן הנתונים לזה כו' לא מפני שטעו בהלכות, ושהאחד אומר אמת והשני שקר כו' ומה יקר וגדול זה העיקר במצות:

As cited by R. Schmeltzer, it sounds as though Rambam is saying that one should not think that disputes in the Gemara are due to errors in transmission from Sinai or intellectual shortcomings, and that one position in a dispute is false. The inference is that all Chazal’s statements are true, and all reflect an accurate transmission from Sinai of unique permutations. In other words, Rambam is saying that one should not think that in a dispute, one view is not from Sinai; they are both from Sinai.
Yet this cannot be, since as we have seen Rambam say plainly and unambiguously in the Mishneh Torah, only undisputed matters in the Gemara can be said to have been received from Sinai; anything about which there is dispute is ipso facto not received from Sinai. So how did R. Schmeltzer manage to present Rambam as saying the opposite? Once again, he has edited Rambam’s words in order to give them a different spin. When we look at the full discussion in the original text, we see Rambam’s true view. Rambam begins by noting that the halachic aspects of the Torah SheBe’al Peh can be divided into several categories. The first two categories both include matters that were transmitted from Sinai:
לפיכך היו חלקי הדינין המיוסדים בתורה על העיקרים האלה שהקדמנו נחלקים לחמשה חלקים:
החלק הראשון, פירושים מקובלים מפי משה, ויש להם רמז בכתוב, ואפשר להוציאם בדרך סברא, וזה אין בו מחלוקת, אבל כשיאמר האחד כך קבלתי אין לדבר עליו:
החלק השני, הם הדינים שנאמר בהן הלכה למשה מסיני, ואין ראיות עליהם כמו שזכרנו, וזה כמו כן אין חולק עליו
:
Now we come to the third category of laws, which in contrast to the previous two, were not received from Sinai, but rather were derived via exegeses. The highlighted words in this quote are those that R. Schmeltzer chose to cite:
החלק השלישי, הדינין שהוציאו על דרכי הסברא ונפלה בם מחלוקת, כמו שזכרנו, ונפסק הדין בהן על פי הרוב, וזה יקרה כשישתנה העיון, ומפני כך אומרים (יבמות דף עו ע"ב) אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. אבל נפלה המחלוקת והעיון בדבר שלא נשמע בו הלכה, ותמצא בכל התלמוד שהם חוקרים על טעם הסברא שהוא גורם המחלוקת בין החולקים, ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דר' פלוני, או מאי בינייהו, והם מביאים אותו על ענין זה ברוב מקומות. וזוכרים הטעם הגורם למחלוקת, כגון שיאמרו רבי פלוני מחזיק טענה פלונית, ופלוני מחזיק טענה פלונית וכדומה לו. אבל מי שיחשוב שהדינין שנחלקין בהם כמו כן מקובלים מפי משה, וחושבים שנפלה המחלוקת כדרך טעות ההלכות, או השכחה, או מפני שאחד מהם קבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו, או שכח, או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע, ויביא ראיה על זה מה שנאמר (סנהדרין דף פח ע"ב), משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשר כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורוה, זה הדבר מגונה מאד והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצות, וכל זה שוא ובטל. ומה שהביאו להאמין באמונה הזאת הנפסדת, הוא מיעוט הסתכלותו בדברי החכמים הנמצאים בתלמוד. שהם מצאו שכל הפירוש המקובל מפי משה הוא אמת, ולא נתנו הפרש בין העיקרים המקובלים ובין תולדות הענינים, שיוציאו אותן בעיון. אבל אתה אל יכנס בלבך ספק, שמחלוקת ב"ש וב"ה, באמרם (ברכות פ"ח, דף נא ע"ב), מכבדין את הבית ואחר כן נוטלים לידים, או נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית, ותחשוב שאחד משני הדברים האלו אינו מקובל מפי משה מסיני, אבל הטעם שהוא גורם להיות חולקים, הוא מה שנזכר בתלמוד (שם נב ע"ב), שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר. וכן כל מה שידמה לאלו המחלוקות שהם ענפי הענפים:

אבל מה שאמרו, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מהלוקת בישראל, ענין זה מבואר, שכל ב' אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העקרים שיוציאו מהם הסברות, לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים, ואם נפלה תהיה מעוטא, כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות. וזה מפני שדעות שניהם היו קרובות זה לזה בכל מה שיוציאו בדרך סברא. והעיקרים כמו כן, הנתונים לזה כמו העיקרים הנתונים לזה. אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם נגד סברת הלל ושמאי ובם נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים, שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו, ומה שיש בידו מן העיקרים. ואין להאשימם בכל זאת. שלא נכריח אנחנו לשני חכמים מתוכחים בעיון להתוכח כשכל יהושע ופנחס, ואין לנו ספק כמו כן במה שנחלקו בו, אחרי שאינם כמו שמאי והלל או כמו שהוא למעלה מהם, שהקב"ה לא צונו בעבודתו על ענין זה. אבל צונו לשמוע מחכמי הדור, כמו שנאמר (דברים יז), אל השופט אשר יהיה בימים ההם. ועל הדרכים האלו נפלה המחלוקת, לא מפני שטעו בהלכות, ושהאחד אומר אמת והשני שקר. ומה מאד מבואר ענין זה לכל המסתכל בו. ומה יקר וגדול זה העיקר במצות:

This is based on the Hebrew translation used by R. Schmeltzer; in those of Rav Kapach and Rav Shilat, widely considered more accurate, matters are even clearer. Here is the first paragraph in the Kapach translation, in which the most important phrases are in bold:
החלק השלישי, הם הדינים שנלמדו באחת המדות, ובהם נופלת מחלוקת כמו שאמרנו, ונפסק בהם הדין כדעת הרוב לפי הכללים שהקדמנו, במה דברים אמורים כשהדבר שקול, ולכן אומרים אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה. ולא תפול מחלוקת ומשא ומתן אלא בכל מה שלא שמענו בו קבלה, ותמצאם בכל התלמוד חוקרים על דרכי הדין שבגללם נפלה מחלוקת בין החלוקים ואומרים במאי קא מיפלגי, או מאי טעמא דר' פלוני, או מאי ביניהו, כי יש שהם הולכים בדרך זו בענין זה במקצת מקומות ומבארים סבת המחלוקת ואומרים שפלוני סומך על דבר פלוני ופלוני סומך על דבר פלוני וכיוצא בזה. אבל סברת מי שחשב שגם הדינים שיש בהם מחלוקת קבלה ממשה, ונפלה בהם מחלוקת מחמת טעות בקבלה או שכחה, ושהאחד צודק בקבלתו והשני טעה בקבלתו, או ששכח, או שלא שמע מרבו כל מה שצריך לשמוע, ומביא ראיה לכך מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, הנה זה חי ה' דבר מגונה ומוזר מאד, והוא דבר בלתי נכון ולא מתאים לכללים, וחושד באנשים שמהם קבלנו את התורה, וכל זה בטל. והביא אותם לידי השקפה נפסדת זו מיעוט ידיעת דברי חכמים הנמצאים בתלמוד, לפי שמצאו שהפירוש מקובל ממשה וזה נכון לפי הכללים שהקדמנו, אבל הם לא הבדילו בין הכללים המקובלים והחדושים שנלמדו [בדרכי העיון]. אבל אתה אם תסתפק במשהו ודאי לא תסתפק במחלוקת בית שמאי ובית הלל באמרם "מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים" או "נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית", שאין אחת משתי הסברות מקובלת ממשה ולא שמעה מסיני, וסבת מחלוקתם כמו שאמרו שאחד מהם אוסר להשתמש בעם הארץ והשני מתיר, וכן כל הדומה למחלוקות אלו שהם סעיפי סעיפי סעיפים.
As can be clearly seen when the text is studied in its entirety, and even more obviously in the superior translation, Rambam is saying that any halachos which involve dispute were not received from Sinai. When Rambam later says that one should not think that in a dispute, one view is correct and one view is false, his point is that one cannot say that such a dispute is regarding the truth of a law transmitted from Sinai; instead, such a dispute is regarding a law derived by the Sages via sevara, about which the understandable limitations of the human intellect will lead to disagreements; in the case of Shammai and Hillel, only a few disputes, but with their weaker disciples, many such disputes arose. Rambam’s view is that in a dispute, one should not think that one view is false, i.e. a perversion of that received from Sinai. R. Schmeltzer presents an edited version of the text which implies that both sides of a dispute are accurate representations of the tradition from Sinai, but clearly Rambam’s real position, as seen from the full text, is that neither is intended to represent a received tradition from Sinai.
Rambam continues to note two other categories of legal statements in the Gemara which were not received from Sinai. First are the decrees instituted to safeguard the Torah’s laws, which are subject to dispute, since people may not agree on their necessity:
והחלק הרביעי, הם הגזרות שתקנו הנביאים והחכמים בכל דור ודור, כדי לעשותם סייג לתורה. ועליהם צוה הקב"ה לעשותם. והוא מה שאמר במאמר הכללי (ויקרא יח), ושמרתם את משמרתי, ובאה בו הקבלה (יבמות דף כא.), עשו משמרת למשמרתי. והחכמים יקראו אותם גזרות. ולפעמים תפול בהם מחלוקת לפני החכם, שהוא אוסר כך מפני כך, ולא יסכים עליו חכם אחר. וזה הרבה בתלמוד, שאומרים רבי פלוני גזר כך, משום כך וכך, ורבי פלוני לא גזר. וזה כמו כן סבה מסבת המחלוקת. שהרי בשר עוף בחלב הוא גזרה מדרבנן, כדי להרחיק מן העברה, ולא נאסר בתורה אלא בשר בהמה וחיה אבל אסרו חכמים בשר עוף, כדי להרחיק מן האיסור. ויש מהם מי שלא יגזור גזרה זו, שרבי יוסי [הגלילי] היה מתיר בשר עוף בחלב, וכל אנשי עירו היו אוכלים אותו, כמו שנתפרסם בתלמוד (שבת דף קל.). וכשתפול הסכמה על אחת מן הגזרות, אין חולק עליה בשום פנים. וכשיהיה פשוט איסורה בכל ישראל, אין לחלוק על הגזרה ההיא. אפילו הנביאים בעצמם לא היו רשאים לבטל אותה. וכן אמרו בתלמוד, שאליהו ז"ל לא היה יכול לבטל אחד משמונה עשר דברים שגזרו בית שמאי ובית הלל. והביאו טעם על זה, לפי שאיסורן פשט בכל ישראל:

Finally are all the other decrees of the Sages, instituted for various purposes:
והחלק החמישי, הם הדינים העשוים על דרך חקירה וההסכמה בדברים הנוהגים בין בני אדם, שאין בם תוספת במצוה ולא גרעון. או בדברים שהם תועלת לבני אדם בדברי תורה. וקראו אותם תקנות ומנהגים. ואסור לעבור עליהם. וכבר אמר שלמה ע"ה על העובר עליהם (קהלת י), ופורץ גדר ישכנו נחש. ואלו התקנות רבות מאד, ונזכרות בתלמוד ובמשנה. מהם בענין איסור והיתר, ומהם בענין הממונות. ומהם תקנות שתקנו נביאים, כמו תקנת משה ויהושע ועזרא, כמו שאמרו (מגילה פ"א, דף ד.), משה תקן להם לישראל שיהיו שואלים ודורשים בהלכות פסח בפסח. ואמרו (ברכות פ"ז, דף מח ע"ב), משה תקן הזן בשעה שירד המן לישראל. אבל תקנות יהושע ועזרא הם רבות. ומהם תקנות מיוחסות ליחידים מן החכמים, כמו שאמרו, התקין הלל פרוזבול (שביעית פ"י), התקין רבי גמליאל הזקן (גיטין דף לד ע"ב), התקין רבן יוחנן בן זכאי (ביצה דף ה). והרבה בתלמוד, התקין ר' פלוני, התקין ר' פלוני. ויש מהם תקנות מיוחסות להמון החכמים, כמו שאמרו (כתובות דף מט ע"ב), באושא התקינו, או כמו שנאמר, תקנו חכמים, או תקנת חכמים, וכדומה לזה הרבה:
Rambam concludes this section with a summary, again reiterating that the first two of the five categories involve matters received from Moshe at Sinai – but not the others:

אם כן, כל הדינין הנזכרין במשנה נחלקים על אלו החמשה חלקים –
(1) ומהם פירושים מקובלים מפי משה, ויש להם רמז בכתוב, או אפשר להיות סוברים עליהם סברא.
(2) ומהם הלכה למשה מסיני.
(3) ומהם מה שהוציאו בדרך הקש וסברא ובו נפלה המחלוקת.
(4) ומהם גזרות.
(5) ומהם תקנות.

He then explains why both opinions are cited in a dispute, even that which is not adopted:
והטעם שהצריכם לכתוב המחלוקת הנופלת בין שתי הדעות, הוא מה שאומר, שההלכות, אילו נכתבו פסוקות, שאין בהם מהלוקת, ונדחו דברי החכם שאין הלכה כמותו, אפשר שיבא אחר כן מי שקבל הפך הדבר שעליו נפסקה ההלכה, מהחכם החולק על הדעת ההיא, או ממי שהוא נוטה לדעתו, ותכנס ספקא בנפשותינו ונאמר, איך יקבל זה האיש, והוא איש אמת, שדבר פלוני אסור, והמשנה אומרת שהוא מותר, או הפך הענין הזה. ובשביל זה, כשיהיו לנו כתובות אלו הדעות, יהיה נגדר זה הפרץ. כי כשיאמר המקבל, שמעתי שכך וכך אסור, נאמר לו, כן דברת, וזהו דעת פלוני, אבל רבים חולקין עליו, או פלוני חלק עליו, וההלכה כדעת החולק, מפני שסברתו יותר נכונה, או מפני שמצאנו דבר אחד מסייעתו (עדיות פ"א):

Finally, Rambam concludes with an explanation of why when Chazal rejected their own opinions in favor of others, the original is still cited. After all, since the original opinion was incorrect, what is the purpose of citing it? (Obviously, it was not from Sinai, otherwise there would be good reason to cite it!) Rambam explains that it was cited to demonstrate the intellectual honesty of Chazal in rejecting their own positions when disproved:
אבל הטעם שהצריכום לכתוב דברי יחיד ורבים, הוא מפני שאפשר להיות הלכה כיחיד, וע"כ בא ללמדך, כשתהיה סברה פשוטה, ואפילו ליחיד, שומעין לו, ואע"פ שחולקין עליו רבים. והטעם שהצריכום לכתוב דעת איש אחד, ואחר כן חוזר מן הדעת ההיא, כגון שאמרו, בש"א כך ובה"א כך וכך, וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש, כדי להודיעך אהבת האמת והגברת הצדק והאמונה. שהרי אלו אנשים הנכבדים, החסידים, הנדיבים, המופלגים בחכמה, כשראו דברי החוק עליהם טובים מדבריהם, ועיונו נכון, הודו לו וחזרו לדעתו. כל שכן שאר האנשים, בראותם האמת נוטה עם בעל דינו, יהיה כמו כן נוטה לאמת, ולא יקשה עורף. וזהו דברי הכתוב (דברים יד), צדק צדק תרדוף. ועל זה אמרו חכמים, הוי מודה על האמת. רצו לומר, אף על פי שתוכל להציל נפשך בטענות תוכחיות, כשתדע שהם אמת דברי חבירך, אשר טענתך עליו גלויה מפני חולשתו, או מפני יכולתך להטעות האמת, חזור לדבריו והריב נטוש:
Halevay that others would adopt such intellectual honesty. It is shocking, utterly shocking, to see a rabbi actually edit the words of Rambam - in the previously discussed case, even rearranging his words!!! - so as to fundamentally distort Rambam's view in support of his own agenda.

15 comments:

  1. The claim that every position on a given issue taken in the gemara is true (or, as put here, from Sinai) is quintessentially non-rationalist. It takes a convoluted line of logic to argue that when Rav Reuvein says its white and Rav Shimon says its black, they’re both right. I can understand saying that both are Torah: both opinions are trying to understand something in the Torah, and thus both are worthy of study. But to say that two opposite, mutually exclusive opinions can be the literal truth flies in the face of common sense.

    ReplyDelete
  2. "The claim that every position on a given issue taken in the gemara is true (or, as put here, from Sinai) is quintessentially non-rationalist."

    Why are you equating "from Sinai" with "true"? Obviously, the whole point of the statement is to try to deal with the non-rational aspect of machlokes. Whether it succeeds or not is another question, but it seems pointless to reword it in a way which makes it automatically absurd.

    ReplyDelete
  3. R Slifkin from your posts so far it seems to me this "sefer" you are responding to is so poorly researched and even deseptive that I do not understand why you are taking the time to even respond!

    Does anyone take this sefer seriously at all?

    ReplyDelete
  4. > Why are you equating "from Sinai" with "true"?

    Don't we assume that anything said by God at Har Sinai is by definition Dvine Truth?

    > it seems pointless to reword it in a way which makes it automatically absurd

    Not at all. It keeps us from hiding behind imprecise terms and forces us to deal with what we are really saying.

    ReplyDelete
  5. G*3:

    I agree with ephraim. The issue at hand is not whether the two opinions in a Gm' dispute are true. In fact the Gm' says "Eilu v'eilu divrei Elokim chaim" - both opinions are true as they are the "word of the living G-d". This means both can be true because, as the Rambam explains, both are derived from the basis of the mesorah from Sinai and use the rules of svara and exigesis properly. So both are academically true, although we may adopt one view halacha l'maaseh according to the dictate of "achaerei rabim l'hatos".

    The issue R. Slifkin is dealing with is the assertion of R. Shmeltzer that both divergent opinions were received as part of the mesorah from Sinai. In other words, they are because the argument goes back to Sinai. The Rambam clearly says this is not the case because anything from Sinai has no argument.

    ReplyDelete
  6. .אדם-אברהם קAugust 24, 2009 at 5:42 AM

    "So both are academically true, although we may adopt one view halacha l'maaseh according to the dictate of "achaerei rabim l'hatos""


    Yehoshua,

    This is not the Rambam's approach to halacha l'maaseh when the Sanhedrin is defunct. Though 'achaerei rabim l'hatos' may have been the operating principle motivating the decisions of other decisors such as the Mechaber (who committed himself to follow the majority between Rambam, Rif and Rosh) it was not the method employed by nor prescribed by the Rambam. Whichever sevara is more logically compelling, then that is the side to be followed (למי שהדעת נוטה לדבריו). There are not multiple truths - it would seem that (at least according to rationalists such as Rambam) the principle of logical non-contradiction is operative in the realm of halacha as well. Not all views are equally valid.

    For an interesting discussion of this issue you might be interested in Buchman's essay "Tradition! Tradition? Rambam and the Mesorah" in the latest issue of Hakirah.

    ReplyDelete
  7. Reuven,

    I don't see why one should be surprised at the notion of taking something that is poorly researched or deceptive seriously.

    There are plenty of poorly researched, as well as deceptive works that are taken seriously. Look no further than Lawrence Keleman, Avigdor Miller, Dovid Gottlieb, Tzvi Inbal, Rabbi Belsky...etc and what they have to say about evolution.

    And yes, there are actually people actually take them seriously. I used to be one of them.

    ReplyDelete
  8. > This means both can be true because, as the Rambam explains, both are derived from the basis of the mesorah from Sinai and use the rules of svara and exigesis properly.

    That both positions are derived through valid exegesis is allows one to reasonably say that both are worthy of study as Torah, but not that both are true.

    > So both are academically true.

    That’s sophism. Something either is or is not. Again, two mutually exclusive positions cannot both be true. Something cannot be both entirely white and entirely black. Even if “academically” arguments can be brought for both positions, ultimately reality dictates that one is right and one is wrong.

    > The issue R. Slifkin is dealing with is the assertion of R. Shmeltzer that both divergent opinions were received as part of the mesorah from Sinai.

    Operating on the assumption that the mesorah comes from God, and that God is all-knowing and always truthful, this is logically ridiculous. The implication of the claim is that, despite knowing the actual color of the object, God told Moshe that He wasn’t sure if it is black or white, and different groups chose to champion each position.

    A far more likely explanation is that the claim that both opinions were received at Sinia is a post hoc explanation for why there are arguments in the supposedly perfect mesorah, and an attempt to deny the obvious: that the mesorah was partly or wholly forgotten, or worse, arose independently of Sinai through millennia of exegesis and layers of commentary.

    ReplyDelete
  9. קבל את האמת ממי שאמרהAugust 24, 2009 at 7:31 AM

    An interesting quote I came across:

    "Anyone who denies the law of non-contradiction should be beaten and burned until he admits that to be beaten is not the same as not to be beaten, and to be burned is not the same as not to be burned."

    - Avicenna, Metaphysics, I.11.105a4–5.

    ReplyDelete
  10. Halacha is not about true and false. Regarding a particular matter, there could be multiple considerations, all from the Gates of Wisdom which Moshe received. If one consideration is judged to prevail, that does not invalidate the others.

    Halacha arises from a system of interfering principles. Like the grammar of a particular natural language arises from interfering principles of universal grammar that are built into our minds.

    A particular halacha, or a particular fact of reality, could easily be at apparent odds with a Divine wisdom. Bans of truth are not justified by such contradictions.

    An understanding may be "from Sinai" even if it is first conceived today. The big question is if indeed all of the Talmud is at the from Sinai level. There are quite some Talmudic discussions that tell me that this is not the case.

    ReplyDelete
  11. "That’s sophism. Something either is or is not. Again, two mutually exclusive positions cannot both be true. Something cannot be both entirely white and entirely black. Even if “academically” arguments can be brought for both positions, ultimately reality dictates that one is right and one is wrong."

    If the law of non-contradiction can be broken with photons, then I'm not sure why it can't be broken with Torah.

    The fact that you assume light to either be a wave or a particle depending on the context of the question, does not diminish the fact that a photon can be described as either one of two contradictory terms. (i.e. a particle or a wave)

    How much more so when you ask a person in California what the halcha is, and you ask a person in New York what the halacha is. And even beyond geographical differences, each individual person will have a different idea of what makes the most logical sense. (depending on what information they have)

    ReplyDelete
  12. אדם-אברהם ק:

    I was not discussing how the Rambam paskins halacha in the Yad; rather how the Rambam would understand how disputes exist in the Gm., how they both can be true, and how the Mishna / Gm. would decide the halacha according to the majority (in most cases anyway).

    ReplyDelete
  13. G*3:

    I think you are making a fundamental mistake in how G-d would approach things. Yes we say God's "seal is truth", but we also have cases where G-d changed the truth (perhaps lied) . In addition G-d created the Universe and that includes the Satan and plenty of sheker.

    It would seem then that G-d can encompass both what we would define as truth and untruth. It would also seem that Emes is not properly defined as truth; rather Emes is better defined at that which is accordance with G-d's will as defined by the Torah. Thus G-d creates sheker and G-d can perhaps lie because that was the proper thing to do, according to G-d and Torah.

    As a result of this, there is no problem accepting contradictory opinions as Emes (perhaps not "truth") if they are properly based on Torah. In fact, the concept of eilu v'elilu doesn't say the word "truth" in it; rather "divrei Elokim chaim" - the word (=will) of the Living G-d.

    ReplyDelete
  14. In the context of "eilu v'eilu", I just would like to point out that the biggest problem with almost all interpretations of this idea is that there simply is no sugya in Shas which can be learned with this in mind, unless we say that the Tannaim and Amoraim were totally hiding their real meaning from us. Nowhere in the Gemara do we find anyone saying, in effect, "I know your opinion is from Sinai, but so is mine, and I just like mine better." Just the opposite, in every dispute each side is stating quite clearly that the other side is wrong, whether because of misunderstanding a pasuk, an earlier source, or a s'vara. The most that we find, and even that often in its most minimal form, is a certain cordiality and respect for the other side. Often we find one side saying, essentially, "I don't quite consider you an apikorus or a plain am-ha'aretz, but in this case at least, you really missed the boat." This is all at least as true in the words of the Rishonim and Acharonim, down to this day.
    All this points, in my opinion, to some kind of interpretation of "eilu v'eilu" along the lines of "everyone who tries as hard as he can to find the truth is beloved by G-d", which of course has no particular philosophical significance as far as belief is concerned.

    ReplyDelete
  15. Into this mix you can throw in the contradictory juxtapostion of "Elu Velu.." and "Lo Bashamayim Hee".

    E Hachi, if so, Lo Bashamayim Hee, does it really matter what Elu Velu is or is not? Its no longer Hashems business since the Torah was given to man, then how could it possibly matter to Hashem what the end result is since according to Lo Bashayim, we are not catering to Hashems agreement and Elu Velu is a nice phrase but if its meant as a way of saying that both have placated Hashem then you are wasting your time. Better your tayrutz placates the people at hand.

    ReplyDelete

Comments for this blog are moderated. Please see this post about the comments policy for details. ANONYMOUS COMMENTS WILL NOT BE POSTED - please use either your real name or a pseudonym.